ארץ-עיר-כפר // לירון אלעד

ארץ סמויה// דנה בלום

ארץ

מולדת, מדינה, ישראל. זה המקום שלי, הבית. המקום הבטוח שלי. השפה שלי והחיבוק שלי הוא בעברית. גם כשאני נמצאת במקומות אחרים בעולם, תמיד שמורה אצלי התחושה שישראל היא הבית. כיף להיות בחוץ, ותמיד נעים לחזור הביתה. למרות מורכבויותיה, בחוויה שלי הארץ שלי עדיין מחבקת. זה מחבר אותי לאנשי הפלמ"ח שיצרו עשייה כל כך משמעותית בגיל כל כך צעיר ולהשראה העמוקה שקיבלתי מהם.

ספינת רפאים // נעמה אופנהיים

עיר היא זרה לי. נוגעת – לא נוגעת. אוהבת להיות בערים, בעיקר כאלה עם תרבות מקומית, אבל טוב לי להיות בהן אורחת ולחזור לבית במושב. הבנתי לאחרונה שעיר עובדת אצלי לרוב על הצד הרציונאלי, הפרקטי. כדי להתרגש מעומק לבי אני צריכה מרחבים. אז הלב שלי נפתח לרווחה.

גריד 128 // אילן גריבי

כפר / קיבוץ חיה במושב כמהין שבנגב. כאן נולדו לי ילדי, כאן נולדו לי הרבה רעיונות ומיזמים וכאן למדתי על קהילה, על ההבדל בין העיר לכפר, ועל האיכויות שיש במקום עם אורח חיים כפרי. אורח החיים הכפרי מאפשר לנו לחיות חיי משפחה במסגרת ביתית ולחוות יומיום משותף. כשאני חוזרת מנסיעות ואני נכנסת למרחב המועצה שלנו אני מרגישה שהגעתי הביתה, ואז אחרי המשך נסיעה כשאני מגיעה לאיזור פתחת ניצנה, אני מרגישה כבר ממש בבית, וכשאני נכנסת לכמהין אני כבר בבית. וכל זה קורה עוד לפני שנכנסתי בפועל הביתה. המרחב מייצר עבורי תחושת שייכות שאין כמותה.

כיסי אוויר// נגה יודקוביק-עציוני

חי אבא שלי (ז"ל) היה צלם טבע ואיש טבע. כשהייתי ילדה, כששאלו אותי כמה אחים יש לך, הייתי אומרת שיש לי "אח אחד וחיות". לא יכולתי להבין איך זה לגדול בבית בלי חיות. אני מעריכה שלגדול עם חיות הייתה חוויה שעיצבה אותי. לפני כמה שנים, כשאבי נפטר, בחרתי להקים את חדר הפלאות, מוזיאון חוויתי ייחודי שמבוסס על האוספים של אבא שלי. כנראה שחיות תמיד ימשיכו להתחבר לי קודם כל אליו.

זיכרון לבן // סימה לוין

צומח אני בעיקר מצמיחה רגשות. הבנתי שאני פחות מתחברת לעולם הצומח אבל מה שאני כן מטפחת ואוהבת להצמיח זה את השיח על רגש ועל חוויה. מצחיק שזו הקונוטציה הראשונה שעולה לי בהקשר של צומח. אולי כי העיסוק במהות הפנימית, האנושית, היא זו שמעסיקה אותי כבר שנים ארוכות. אז שם אני רוצה להמשיך ולהצמיח.

זרעי מורשת // דניה צ'למניסקי

דומם מתחבר לי לשקט. למדבר. מצד אחד יש שקט נטול זמן במדבר. מצד שני זו תזכורת מופלאה בעיני לכך שהחיים הם עכשיו. המדבר מאפשר להיות בהרבה מובנים בעומק של הוויה, של ריכוז. צריך ללמוד לאהוב אותו, את המדבר. לא הכרנו היטב, המדבר ואני, לפני שעברנו לכאן. עכשיו, עם הזמן, אני כבר מאוהבת.

---

קצת על... לירון אלעד ואירועי המסע במדבר

את לירון הכרתי לראשונה בלימודי הפרלמנט של יונית צוק, והחיבור איתה נרקם, באירוע ״בדרך לעצמי 1״ אותו יזמה והפיקה. את החוויה שלי באירוע במדבר שיתפתי בפוסטים שנכתבו כבר במהלך הסדנאות עצמן.

במרווחים בין השורות - על ההחלטה הכי קיצונית שלנו, (שלי ושל אישי היקר) לעבור מן הכפר אל העיר, איך עשינו צעד כזה, הנוגד כמעט את כל ״החוקים״ להמשך קריאה.

untitled - ההגדרות בחיי, שעסקו בחיצוניות שלי, אך לא את הפנימיות שבי, ואיך המעבר מן הכפר אל העיר, הצליח לעשות שינוי לטובה, להמשך קריאה.

מעטה // צפנה עוזרי

עכשיו כשהגענו לארץ המובטחת...

בקרוב מאוד, יוצא לדרך עוד מסע שלירון מפיקה:

״בדרך לעצמי- בארץ הפלאות״ בתאריכים 8-9.6.17

אני אשמח שכל קהילת הקוראות שלי, ישתתפו באירוע ויחוו מסע אישי.

לקוראות שלי יש קוד קופון להנחה של 5% ממחיר האירוע ״בדרך לעצמי- בארץ הפלאות״. מה עלייך לעשות? לשלוח לי אימייל "גם אני רוצה לחוות חוויה נדירה במדבר", והקופון בדרכו אלייך :)

אהבת את המשחק, ארץ, עיר, כפר, חי, צומח...?

אשמח שתכתבי לי בתגובות למטה, תוספות ופרשנות משלך.

רוצה להשתתף במשחק, מוזמנת להרשם.

ניפגש במדבר :)

שלך

נתלי

---

כל הצילומים צולמו על ידי באייפון SE, ״תכונותיו הגלויות והסמויות של הנייר, עד למימושן המרבי ומגלמות אותן במופעים שונים של החומר״ מתוך תערוכת ״מצבי קיצון״- מוזיאון ארץ ישראל.