ארץ-עיר-כפר // דור גבע

צולם ברומניה, במהלך סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף בהנחייתי, צילום: נתלי תמיר

ארץ*

בשבילי ארץ היא מילה רחוקה.

גאוגרפית עבורי "היא" נמצאת מעבר לים. יש בה ריח של בשמים ותבלינים, ערפילי בוקר, גשמים באמצע הקיץ, מפות שאת פורשת באמצע פריז או איזה ג'ונגל,

תרמילים כבדים שאת נושאת בגבורה על כפיים דקיקות.

יש לי מן דרך מאד רומנטית ונאיבית לחוות ארצות.

אולי כי אני בעיקר תיירת כורסא אמיצה. מתוך כורסת הכתיבה שלי אני מפליגה או ממריאה (לפי הצורך). הכתיבה מאפשרת לי לטייל בכל מקום.

היעדים המועדפים:

~ ארצות של השראה. עוצמת עיניים, פוקחת את החלומות שמתרוצצים לאורכו ולרוחבו של הלב, ואני כבר שם.

בארצות ההשראה אופניים הם טחנות רוח ענקיות, העצים הם סולמות, וגיגית של כביסה היא אוניית

מפרש ענקית. במובן הזה אני הכי תיירת. אני מצלמת וכותבת.

~ ארץ של אלוהים.

הכי רחוק שהגעתי זה קצת קרוב לאלוהים. זו ארץ פלאות. שבה הכל אפשרי (כמעט).

אני חוזרת מהביקורים אצלו מלאה בידע מרפא.

זו הסיבה שרציתי להיות מטפלת לפני עשרים שנה.

רציתי לצאת למסעות האלה על בסיס קבוע

וללמד א.נשים שזה אפשרי ושיש לנו נגישות לידע מרפא ומזין.

צולם ברומניה, במהלך סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף בהנחייתי, צילום: נתלי תמיר

עיר * כפר

נולדתי בראשון לציון. העיר של היום (פלנטה של שכונות מסועפות),

זו לא "רישון" של פעם שהיתה מוקפת פרדסים ושדות ושאת פעולות

הצופים שלנו העברנו ב"חולות" (דיונות זהובות של ממש).

הייתי ילדת עיר לכל דבר ועניין אבל במהות שלי, בגרעין, אני ילדת כפר.

כל חיי הייתי בטוחה שאגור בקיבוץ

ואגדל חמישה ילדים. החיים דווקא לקחו אותי רחוק לתוך לב ליבה של תל-אביב,

ובלי לשים לב גרתי שם כמעט עשור וחצי.

פיתחתי שם איזו הפרעה דו קוטבית קלה. מצד אחד חייתי את השעות הקטנות, את המסיבות, והעבודה האינטנסיבית, ומצד שני כמו כל איכרה ממוצעת השעון הביולוגי שלי (מאז ומתמיד) עבד על אפליקציית הטבע –

מתעוררת עם הציפורים ושוקעת עם השמש.

הייתי שוחה בגורדון עם הפנסיונרים, שותה תה קמומיל לפני השינה,

וחולמת על הבחור המיוחד שלי שיקח אותי לגור בכפר.

ובחיים (שלי) כמו בסיפורים, הוא הגיע עם אוברול,

רכוב על פיאסטה, התאהבנו, ועברנו לגור בבנימינה.

חייתי כל כולי בימי בנימינה של אהוד מנור:

הימים הכי יפים שלי

הימים היחפים של בנימינה -

כן, אני זוכר, הכל זרם לאט,

השמש לא מיהר.

היום אנחנו גרים בחדרה. ואני ממשיכה להתגעגע לבנימינה.

צולם ברומניה, במהלך סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף בהנחייתי, צילום: נתלי תמיר

חי –

*חיים

"כשהנעל מתאימה לא מרגישים את הרגל".

החיים שלי היו כאלה שתמיד הרגשתי את הרגל, ולפעמים את כל הגוף.

החיים לא היו תמיד ב"מידה שלי" והיו תקופות של מאבקים

למצוא את המידות שנכונות לי.

היו תקופות שפרקטיקלי נדחסתי לתוך הבגד כדי להיות כמו כולם.

אחר כך הבנתי שאת החיים שלי עלי לתפור למידותי. עבודת יד.

ובמקום להיות כמו כולם, אני רק צריכה להיות כמוני.

זה עדיין "שיעור המלאכה" שאני הכי אוהבת להשתתף בו ולשתף אחרות.

צולם ברומניה, במהלך סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף בהנחייתי, צילום: נתלי תמיר

צומח -

*טבע.

הטבע בעיני הוא – "היא" - יישות עוצמתית וחכמה.

כילדה אהבתי לחבק עצים ושרתי לעציצים שלי.

היום אנחנו בעיקר מתכתבות.

**

שָׂדֶה

כָּל הבּוֹקר

חִיכיתי לָרוּחַ,

אֲבָל כשעברתי בַּשָּׂדֶה,

רָאִיתִי שְׁבִיל שֶׁל עֲשָׂבִים כְּפוּפִים.

הַשָּׂדֶה סיפר לִי רוּחַ.

**

יַעַר

כשהלכתי בַּיַּעַר אֶתְמוֹל,

עָצמתִי עיניים,

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַיַּעַר

לְהַקְשִׁיב לִי.

צולם ברומניה, במהלך סדנת צילום בנייד #מתחת_לאף בהנחייתי, צילום: נתלי תמיר

דומם

* דממה – הבילוי המועדף עלי. !

מערכת החושים שלי מאד רגישה

(מה שעושה את הכתיבה מאד קלה כי הכל נוגע ומניע אותי,

מצד שני קצת לכי תחיי ככה ביום יום כשקניות בסוּפֶּר הן מבצע צבאי ).

ולכן תמיד אעדיף מקומות שקטים, עדיף דוממים (עדיף בחלל).

לא מזמן נתקלתי בביטוי "דיאטה סנסורית"

לא מרזים מזה אבל זה מעניק הרבה שקט ואיזון לגוף ולנפש.

במובן הזה, המדבר הדומם הוא המקום המאזן ביותר עבורי.

---

קצת על...דור גבע

אמא לשלושה, בת 48,

יוצרת במילה, כותבת, מתקשרת, מורה ל"תטא הילינג",

מנחה ומלמדת נשים וקבוצות בנושאי הגשמה ושפע.

עורכת טיוטות אחרונות לספר שירה ראשון.

אהבת את המשחק, ארץ, עיר, כפר, חי, צומח.

אשמח שתכתבי לי בתגובות מהו טבע בשבילך?

שלך,

נתלי

---

כל הצילומים צולמו באייפון SE, עיצוב ועריכה נעשו על ידי נתלי תמיר- במהלך סדנת צילום בנייד # מתחת_לאף שהעברתי בטיול התעוררות ברומניה בהפקת רות רונן.